אודות
ייעוץ גרונטולוגי וליווי משפחתי בגובה העיניים
נעים מאוד, אני מיכל גוטפריד, יועצת גרונטולוגית ומשפחתית. אני מלווה את בני הגיל השלישי ובני משפחותיהם בהתמודדות עם שינויים קוגניטיביים ופיזיים, המופיעים לא פעם בבת אחת ודורשים מענה וזמינות מיידיים.
המפגשים איתי מתקיימים בגובה העיניים, מתוך סבלנות והקשבה, ועוזרים לאדם המבוגר לשמר יכולות קוגניטיביות, להפיג בדידות ולשאוב חוסן גם בזמנים מאתגרים.
עבור בני המשפחה, המפגשים המשותפים הם עוגן שמקל על תחושת הנטל ונותן מקום לביטוי רגשי לקשיים המלווים את התהליך בקרב המטפלים העיקריים.
אני בעלת תואר שני (M.A) בלימודי משפחה, עם לימודי ייעוץ גרונטולוגי וניסיון בניהול טיפול בגיל השלישי. שילוב זה מאפשר לי לחבר בין ידע מקצועי לבין קשר אישי חם, כך שכל אדם יוכל להרגיש מובן, שייך ובעל ערך.
באחד מביקוריי ברשת פארם גדולה, פנתה אליי אישה מבוגרת וביקשה עזרה במציאת מטהר אוויר. היא התקשתה להסביר, וגם העובדים לא הבינו. נשארתי איתה, הקשבתי, שאלתי וביררתי – עד שמצאנו. היא הודתה לי לא רק על העזרה, אלא בעיקר על הסבלנות. לאחר מכן שוחחנו מעט, ועיניה נצצו.

באותו רגע הבנתי עד כמה אנשים מבוגרים רגילים שלא מבינים אותם, עד כמה הם מוותרים על רצונותיהם כדי לא להיתפס כ"טרחנים", וכמה הם זקוקים שמישהו יקשיב להם באמת – ויזכיר להם שהם לא שקופים.
את הגילוי המקצועי שלי חוויתי במהלך לימודי התואר השני בייעוץ משפחתי, כשפגשתי מרצה – פסיכולוגית מומחית לגיל השלישי – שפתחה בפני עולם שלם של עומק, חכמה ומורכבות רגשית דווקא בשנים הללו.
הבנתי שזה העיסוק המדויק עבורי: ללוות אנשים מבוגרים ובני משפחותיהם, להקשיב, להבין ולחפש יחד דרכים לשמר ערך, חיבור ומשמעות – גם כשהגוף והזיכרון משתנים.
הגישה שלי פשוטה אך עמוקה: אני מנסה "לעבור גשר" לעולמו של האדם שמולי – לראות את המציאות דרך עיניו, לתת תוקף לחוויותיו ולתווך בינו לבין המשפחה בדרך שמיטיבה עם כולם.
השירות שלי נראה לעיתים כשיחה נעימה, אך מדובר בתהליך מקצועי מכוון – המשלב קשר אישי חם, ראייה רגשית, קוגניטיבית ומשפחתית, עבודה על תרגול ותחזוקה של הקיים, ושימור תחושת הזהות והכבוד האישי.
מחוץ לעבודה אני אוהבת לשחות, לבשל ולאפות, לקרוא, לפתור תשבצים ולהרכיב פאזלים. יש בי חוש הומור עם נגיעות של פולניות ויידיש, כי לפעמים ציניות עדינה והומור יכולים להקל גם ברגעים מורכבים.
והרגעים שממלאים אותי באמת – הם כשאני רואה בעיניים של האדם שמולי שהוא מרגיש מובן, שהוא לא לבד, ושגם בתקופה מאתגרת – יש עדיין סיבה לחייך.
השירותים שלי
גרונטולוגיה היא מדע הזקנה – לא רק מההיבט הרפואי, אלא גם בפן הרגשי, החברתי והמשפחתי. היא עוסקת בשאלות של משמעות, קשר, ערך עצמי ויכולת להזדקן בצורה מיטבית.
איך שומרים על קשרים משמעותיים גם כשהגוף משתנה?
איך מתמודדים עם פרישה, בדידות או אובדנים?
ואיך אפשר להזדקן עם שמחה, תחושת ערך וחיבור למשפחה?

עבורי זו שליחות – ללוות אנשים זקנים ובני משפחותיהם, להקל על האתגרים, ולבנות יחד מציאות שבה אפשר להזדקן בכבוד, בעשייה ובשמחה.
למען בני הגיל השלישי
השירותים מותאמים אישית לכל אדם, בהתאם למצב הקוגניטיבי, הרגשי והמשפחתי:

ליווי קוגניטיבי אישי

שימור יכולות זיכרון, שפה וקשב באמצעות שיחות, משחקים מותאמים וחיבור לסיפור החיים האישי.

תמיכה רגשית

שיח בגובה העיניים על פחדים, שינויים, אובדנים, ערך עצמי וחיפוש משמעות.

הזדקנות מיטבית

חיפוש מחודש אחר חוסן, שמחה, תפקיד ונוכחות – גם בתקופות של שינוי פיזי או קוגניטיבי.

תיווך מול אנשי מקצוע

יצירת שפה משותפת עם מטפלים ובני משפחה, כך שהצרכים האמיתיים של האדם יקבלו מענה.

למען בני המשפחה
לבני או בנות הזוג – המטפלים העיקריים:
אתם לא צריכים להיות לבד במערכה.

ליווי למטפל העיקרי

תמיכה רגשית ומעשית בהתמודדות עם שחיקה, אשמה ועומס, לצד הסבר והבנה של תהליכי השינוי אצל בן או בת הזוג.

איזון וקשר

עזרה במציאת איזון בין תפקיד המטפל לבין החיים האישיים, ושימור רגעים של קשר ואהבה – גם מול דמנציה או דיכאון.

לילדים ולדור הסנדוויץ’:
החיים עמוסים – עבודה, ילדים, זוגיות – ולצידם דאגה להורים.

תמיכה והכוונה

מענה לדאגות ולרגשות מורכבים כמו כעס, בלבול ואשמה, ויצירת תחושת ביטחון שההורה בידיים טובות.

גישור ושימור קשר בין־דורי

תיווך בין אחים או בין דורות במצבי קונפליקט, וחיזוק קשר משמעותי בין נכדים לסבים – דרך חיים ושמחה.

איך זה נראה בפועל?
אלה לא שיחות סתמיות, אלא תהליך מקצועי ומכבד:
  • שיח בגובה העיניים, מותאם לקצב של האדם
  • שילוב תמיכה רגשית עם כלים גרונטולוגיים
  • ליווי אישי ומשפחתי – כי הזקנה לעולם לא מתרחשת לבד
  • תהליך קצר־טווח או מתמשך, לפי הצורך
מי דואג לאמא?
על קונפליקטים ושיתופי פעולה בין אחים בזמן טיפול בהורה מזדקן
רובנו לא מתכוננים לרגע הזה. אנחנו עסוקים בחיים – משפחה, עבודה, ילדים, התחייבויות – ופתאום זה קורה. ההורה שהיה תמיד שם בשבילנו מתחיל להזדקק לעזרה: נפילות, אשפוזים, בלבול, צורך בליווי לרופא, צורך בליווי בכלל.
העזרה הזו אינה רק אינסטרומנטלית. היא לא מסתכמת בקביעת תורים, סידור תרופות או סיוע במטלות יומיומיות. היא כוללת גם את הממד הרגשי, המערכתי והמשפחתי – תמיכה רגשית, הבנת הצרכים הנפשיים, והתמודדות עם חששות, מתחים ורגשות מורכבים שעולים בתהליך.
אחים, עבר ומשפחה
יחסי האחים בילדות משחקים תפקיד משמעותי בהתנהלות המשפחתית במצבים כאלה. האם גדלו בקשר חם ותומך? האם התחרו זה בזה על תשומת לב? האם יש ביניהם קונפליקטים ישנים שלא נפתרו?
כל אלה משפיעים על היכולת לשתף פעולה, לתקשר בצורה פתוחה ולחלוק אחריות. לעיתים דינמיקות ישנות – קנאה, תחרות או האשמות – חוזרות ומעצימות את הקושי.
מאחורי השאלות הפשוטות לכאורה –
"מי בא עם אמא לרופא?"
"מי מתקשר לבדוק אם היא אכלה?"

מסתתרות שנים של תפקידים משפחתיים, חוויות ילדות ותחושות של קיפוח, קרבה או ריחוק.
כשהפערים מתחדדים
האח שגר קרוב נושא בעול היומיומי – לפעמים שותק, ולפעמים מתפוצץ.
האחות שתמיד דואגת עושה את מה שצריך, אך כואבת על כך שזה מובן מאליו.
ויש גם את זה שמתקשה להיות מעורב, או שמגיע מאוחר מדי – ומעורר ביקורת.
כל אחד מגיב אחרת. כל אחד מגיע עם סיפור חיים שלם.
ומה עם היחסים עם ההורה?
יש מי שזכה לאהבה והעדפה, ויש מי שחש כל חייו שהוא רודף אחרי קרבה שלא תמיד באה. וכשההורה נחלש – התחושות הללו מתעוררות. לפעמים ברוך, ולפעמים בכאב שקשה להכיל.
הטיפול בהורה עשוי להפוך לשדה טעון, שבו כל אמירה קטנה מחזירה אותנו לילדים שהיינו.
בחירה בתוך הקושי
דווקא ברגעים של בלבול ותשישות נפשית – יש מקום לבחירה. לבחור לראות את האחים לא רק דרך העבר, אלא דרך מה שאפשר לבנות יחד עכשיו.
לבחור להקשיב, גם כשזה כואב.
לבחור לומר דברים שלא נאמרו.
ולבחור להיעזר.
ליווי מקצועי מאפשר להניח על השולחן את מה שצריך להיאמר, להבין זה את זו גם כשיש פערים, ולתכנן יחד דרך שתכבד את ההורה ואת הצרכים של כל בני המשפחה.
המשבר הזה לא חייב לפרק. הוא יכול גם לחבר. ולפעמים, דווקא מתוך הקושי – נולדת הבנה חדשה.
כואב לי הגוף – כי קשה לי לנשום את הרגש
למה קשישים רבים מדברים דרך הכאב הפיזי במקום להעלות את העצב שבלב
"אני גרה עם בעלי, אנחנו כל הזמן יחד – אבל מרגישה לבד." כך פתחה רחל, בת 79, את השיחה הראשונה בינינו.
"הוא יושב מול הטלוויזיה כל היום, לא מדבר הרבה, לא שואל מה שלומי. יש לי עם מי לשתות קפה, אבל אין לי עם מי לדבר באמת. כשהרופאה שואלת מה כואב לי, אני אומרת שיש לי מיחושים בלב – ושואלת אותה מה היא חושבת על זה."
כמה ימים לאחר מכן שמעתי סיפור אחר, דומה לא פחות, מזווית אחרת:
"כל פעם זה משהו אחר – פעם הברך, פעם הגב, פעם הלב." כך סיפרה לי אורה, בת 83, אלמנה החיה לבדה. "אני לא רוצה להטריד את הילדים. הם צריכים לחיות את החיים שלהם, לא להתעסק בי. אבל באמת כואב לי – כל פעם משהו אחר. הגוף שלי מרגיש את זה."
לאחר שיחה כנה ונוגעת, התבהר שהכאבים – אמיתיים ככל שיהיו – מחפים גם על עצב גדול, בדידות שקטה וגעגוע לחום, לשיחה ולנוכחות של מישהו שרואה באמת.
הסוד של הכאב הבלתי נראה
זקנה היא שלב חיים מלא אתגרים – פיזיים, נפשיים וחברתיים. אך לעיתים, דווקא כשהלב כואב – הגוף מדבר.
כאבים חוזרים, עייפות, קשיי שינה ומיחושים לא מוסברים הם לעיתים הדרך היחידה שבה האדם המבוגר מצליח "לספר" על בדידות, פחד או מצוקה.
למה כל כך קשה לומר "אני עצובה"?
דור המבוגרים גדל בתקופה שבה רגשות כמעט לא דוברו. עצב ופחד נחשבו לחולשה, והמסר היה שצריך להיות חזק, לא להתלונן, לשאת את הכאב לבד.
רבים למדו להסתיר את רגשותיהם, לשמור על חזות מתפקדת ולהגן על ילדיהם מדאגה – גם כשהלב כואב והנפש מתעייפת.
הרצון לשמור על כבוד ועצמאות, הפחד להכביד או להיתפס כמעיקים – יוצרים מחסום שמונע ביטוי רגשי גלוי ובריא.
הכאב הגופני כתחליף לרגש
כאשר הרגש נסתר, הגוף עשוי לבטא את המצוקה:
  • כאבי ראש, גב או ברכיים
  • עייפות מתמדת
  • קשיי שינה
  • חוסר תיאבון או אכילה רגשית
  • דפיקות לב, מיחושים, תחושת קוצר נשימה
מחקרים מראים שתסמינים אלה אינם תמיד פיזיים בלבד, אלא קשורים באופן הדוק למצב הנפשי.
ואנחנו – מה נוכל לעשות?
🧠 להקשיב מעבר לתלונה.
לעצור ולשאול: "איך עובר עלייך היום?"

🕊️ לא לפחד מהעצב.
הוא מבקש מקום, לא תיקון.

🫱 להציע עזרה בגובה העיניים.
שיחה, חיבור, נוכחות – לא משהו כבד.
איך אני יכולה לעזור?
כגרונטולוגית, אני מציעה ליווי שמכבד את קצב החיים של האדם המבוגר:
  • שיחות אישיות המחזקות ערך עצמי ומקלות רגשית
  • תמיכה בבני המשפחה להבין ולתקשר טוב יותר
  • שימור תפקוד קוגניטיבי דרך עניין, הומור וחיבור אנושי
  • תיווך רגשי בין האדם לסביבתו
לסיכום
זקנה לא חייבת להיות תקופה של בדידות רגשית וכאב גופני. כאשר נמצא מקום למה שבאמת כואב – נפתחת דרך של הבנה, חיבור ושיפור איכות החיים.
אם אתם או יקיריכם חווים קושי כזה – זכרו: אתם לא לבד. אני כאן כדי להקשיב, ללוות ולתמוך בדרך הזו.
מחלה כהזדמנות
כשהכאב פותח דלת חדשה
היא ישבה לצידה בשקט, לא ציפתה לדבר. אחרי שנים של ריחוק, אכזבות והחמצות – כבר לא היו לה ציפיות. בטח לא עכשיו, כשהמציאות נראתה רחוקה כל כך מהחלום.
היא מילאה את תפקידה, ביקרה את אימה כפי שהבטיחה – ודווקא אז, ברגע הכי לא צפוי, אימה אחזה בידה ולחשה:
"הלב שלי מכיר אותך… את טובה אליי."
זה לא היה הרגע שעליו חלמה. אבל זה היה רגע של אמת – רך, אנושי וחשוף. רגע שבו משהו נפתח, והקשר הישן קיבל פתאום צורה חדשה.
דמנציה ואובדן כפול
מחלת הדמנציה מלווה בירידה הדרגתית בזיכרון, בשיפוט ובהתמצאות. העולם הפנימי והחיצוני משתנים.
האדם שכבר אינו מזהה מקומות מוכרים, שוכח שמות קרובים ולעיתים משנה את התנהגותו – מפגיש את בני המשפחה עם אובדן כפול: הנוכחות הפיזית עדיין שם, אך מי שהיה – נחלש ונעלם אט אט.
אך בעבודתי כגרונטולוגית, אני עדה לכך שלעיתים דווקא המציאות הקשה הזו טומנת בחובה גם הזדמנות אנושית נדירה.
כשהחומות נמסות
כאשר היכולות הקוגניטיביות נחלשות – נחלשות גם חומות ההגנה. הצורך לשלוט, לשמור על תפקוד, "לשמור על פאסון" – לעיתים מתפוגג.
ומה שנחשף במקומו? ה"אני הפנימי" – רגשי, פגיע, אך כן. חלק שמבקש חום, אהבה ונוכחות.
הרגש זוכר
מחקרים מדגישים שגם כאשר האדם אינו מזהה שמות או פרצופים – נשמרת בו הכרה רגשית עמוקה.
ייתכן שהוא לא יודע במדויק מי עומד מולו, אך הוא מרגיש שזה מישהו מוכר, בטוח ואהוב.
הזהות אינה נעלמת – היא משנה צורה. ובמרחב החדש הזה מתאפשרים לעיתים רגעים מפתיעים של קשר: רכים, חמים, אותנטיים.
מילים שמוצאות דרך
בני משפחה מספרים על הורים שמעולם לא אמרו "אני אוהב אותך" – וכעת, בתוך הדמנציה, נפתחים ואומרים:
  • "אני כל כך גאה בך"
  • "אני אוהבת אותך"
  • "את מדהימה, את הבת שלי, נכון?"
מילים שנחסמו בעבר, אולי עמוק בפנים, מבקשות כעת לצאת לאור.
קשר מסוג אחר
הקשר החדש שנוצר אינו נשען על זיכרון, לוגיקה או תפקוד, אלא על רגש טהור, כנות ונוכחות.
לא כל משפחה תחווה פיוס. לא תמיד יגיע רגע מתקן. אבל לעיתים, דווקא כשנדמה שהכול נשבר – יש אפשרות לבנייה אחרת.
קשר חדש, פשוט, שקט – מלא רגש ואהבה.
שאלות ותשובות
למי השירות מתאים?
השירות מתאים לבני הגיל השלישי המתמודדים עם שינויים קוגניטיביים, רגשיים או תפקודיים, וכן לבני משפחה המלווים הורה, בן או בת זוג מזדקנים ומחפשים תמיכה, הכוונה וליווי אנושי.
האם צריך אבחנה רפואית כדי לפנות?
לא. אין צורך באבחנה רשמית. לעיתים הפנייה מגיעה מתוך תחושת קושי, בלבול או עומס – גם אלה סיבות מספקות לפנות ולהיעזר.
מה ההבדל בין ליווי גרונטולוגי לטיפול פסיכולוגי?
הליווי הגרונטולוגי משלב שיחה רגשית עם ראייה רחבה של החיים בגיל השלישי: תפקוד, משפחה, שינויים קוגניטיביים ומשמעות. זהו תהליך מותאם למציאות החיים ולא רק לשיח נפשי.
האם השירות מתאים גם לבני משפחה בלבד?
כן. ניתן לקיים מפגשים גם עם בני המשפחה בלבד – לצורך התייעצות, עיבוד רגשי, קבלת כלים והכוונה בהתמודדות עם הורה או בן זוג מזדקן.
איך נראה מפגש בפועל?
המפגש מתקיים בגובה העיניים, בקצב שמתאים לאדם. זו שיחה חמה ומכבדת, שיש לה תכלית מקצועית, ולעיתים משלבת תרגול, שיח רגשי והכוונה מעשית.
כמה זמן נמשך תהליך?
יש תהליכים קצרים וממוקדים ויש ליווי מתמשך. משך התהליך נקבע יחד, בהתאם לצורך, למצב ולרצון של האדם והמשפחה.
האם המפגשים מתקיימים בבית?
כן, ניתן לקיים מפגשים בבית האדם המבוגר, ובמקרים מסוימים גם באופן מקוון – בהתאם למצב ולהעדפה.
מתי כדאי לפנות?
כשעולה תחושת קושי, בדידות, בלבול או עומס – לא חייבים לחכות למשבר. פנייה מוקדמת יכולה להקל, לכוון ולמנוע החמרה.
יצירת קשר
אם אתם מתמודדים עם קושי, בלבול או עומס סביב הורה מבוגר או בן/בת זוג — או אם אתם פשוט מרגישים צורך לדבר ולהתייעץ — אתם מוזמנים לפנות אליי.
שיחת היכרות ראשונית יכולה לעשות סדר, להקל מעט על המתח, ולעזור להבין מה נכון לכם בשלב הזה.
📞 טלפון: 052-354-4769
💬 וואטסאפ: 052-354-4769
✉️ מייל: michal.gottfrid@gmail.com
\